<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ג ח"ו</h1>
<h2>דף כט.</h2>
מי שאמר בפני עדים אני חייב לפלו' כך וכך ואפילו בפני המלוה ולא אמר המלוה אתם עדי ואחר כך תבעו בדין פטור ואפילו לא טען אלא שאמר כשתבעו בדין ואמר לו תן לי מנה שאמרת לפלוני ולפלוני שאתה חייב לו ואמר הלה איני חייב לך כלום פטור כי אנן טענינן ליה אדם עשוי שאין להשביע את עצמו וכן בפניו ואם אמר בשעת מיתתו אני חייב לפלו' כך וכך ולא אמר תנו ואם אמר אתם עדי ושתק הלוה חייב ולעולם אינו נופל טעם שלא להשביע עצמו או בניו אלא כשאמר מתחלה בלא תביעה אני חייב לפלוני כך וכך בפני התובע שלא בפניו אבל אם דרך הודאה אמר כך לא אמרי' אדם עשוי שלא להשביע עצמו בין בפני התובע או שלא בפניו וכן כתב רב אלפס. ולענין שבועה אם אמר לו תן מנה לי שאתה חייב לי שכך אמרת בפני פלוני חייב שבועה שאינו חייב לו כלום ושלא אמר כך כי אם שלא להשביע וכן כתב הרמב"ם ז"ל אבל אם אמר לו תן לי מנה שאמרת שאתה חייב לי בפני פלוני ופלו' ואמר איני יודע לך כלומר פטור בלא שבועה. ובהודאה שיועיל בפני שנים צריך שיאמר אתם עדי או שהזמינם המלוה ואמר הלוה אם מוד' בפניכם ואתם העידו לו או שאמר מלוה אתם עדי ואמר לוה כן תהיו עדים או ששתק הלוה אבל בענין אחר לא. כתב בעל המאור שאם הודה בפני עד א' אפילו אמר אתם עדי אם כפר אינו נשבע על פיו ואם הודה יכול לומר משטה אני בך עד שיאמר לשנים אתם עדי. והרמב"ם כתב דהודה בפני עד אחד דרך הודאה חייב ואם כפר נשבע וכן נראה עיקר והראב"ד כתב כבעל המאור ולפי דבריהם הא דאמרי' הודאה אחר הודאה מצטרפין מיירי כגון שאחד אומר בפני היה והשני אומר בפני הודה.
